שפת הכלים המשולבים

זינב גריביע (נ’ 1972) היא אמנית קרמיקה, אשת חינוך ואחת הדמויות המרכזיות בעשייה האמנותית הבדואית העכשווית. היא נולדה בואדי אל-נעם ומאז 1996 מתגוררת ויוצרת ביישוב שגב שלום הסמוך לבאר שבע - במרחב תרבותי שבו מלאכות יד, ובראשן טקסטיל ורקמה, מהוות פרקטיקה המועברת באופן בין דורי, בעיקר בהקשרים יומיומיים ושימושיים. ידע זה, בשילוב השכלה אמנותית פורמלית שרכשה במכללת קיי ובמדרשה לאמנות בבית ברל, הוא הבסיס לעשייתה האמנותית המקצועית. גריביע עוסקת שנים רבות בהוראת אמנות, וכיום נמצאת בעיצומם של לימודי דוקטורט באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

עשייתה הקרמית מבוססת על שליטה טכנית מוקפדת, אך חורגת מן הרובד הפונקציונלי לטובת פיתוח צורני וחומרי של שפתה האישית. הדגמים הגאומטריים המופשטים, השאובים מן האורנמנטיקה (קישוטיות) האסלאמית וממסורות הרקמה הבדואית, אינם משמשים עיטור בלבד אלא פועלים כמערכת סימנים תרבותית. החזרתיות, המקצב וההימנעות מדימוי פיגורטיבי מטעינים את הכלים בערכים של שייכות והמשכיות.

בחירתה של גריביע בקרמיקה משתלבת במגמה עכשווית רחבה של חזרה למלאכת יד כמרחב של ידע, זמן ותרבות חומרית. הקרמיקה, כחומר איטי ותובעני, מאפשרת מגע ישיר בחומר ועיסוק בגוף היוצר, ומציבה את המלאכה כפרקטיקה חיה. אם ישנה פיגורציה אז היא מיוצגת באופן מרומז, דרך הכלי הקרמי עצמו כגוף תלת ממדי הנושא תכונות נשיות ואוצר בתוכו את הנוכחות הגופנית הכרוכה במלאכת הכיור.

בתצוגה שלפנינו מקובצות עבודותיה לכדי הצבה מרוכזת. כוסות, צלחות, קערות, כדים, קומקומים (בקראג’) וכלי קיבול שונים – כולם נאספים יחד ומעידים על נוכחות אנושית נעדרת. בתרבות האסלאם כלי קיבול וכלי המים חורגים מעבר לשימושם היומיומי, ומשמשים ביטוי לערכים דתיים של טהרה והכנה לפולחן. עיצובם המדויק, בחומרים ועיטורים מגוונים, משקף מפגש מתמשך בין פרקטיקה דתית ויצירה אמנותית, ובין רוח וחומר. יצירתה של גריביע מוסיפה חוליה למסורת זו ומשלבת בין הקרמיקה לבין הרקמה. התקבצות בכלים בהצבת התערוכה גם מאנישה את הכלים ורומזת על משפחה, קהילה וחברה, או לחילופין על אירוח והכנסת אורחים, כפעולה פיזית וכערך אנושי. בכך הופכת ההצבה למרחב טעון שבו המלאכה אינה רק אובייקט, אלא ביטוי של יחד חברתי, נדיבות ושותפות תרבותית – כפי שהם באים לידי ביטוי בקרמיקה וברקמה – שפת הכלים המשולבים של גריביע.

רון ברטוש