עסק משפחתי

שורה של צילומים מישירה מבט אל הצופה בעת הכניסה לחלל התערוכה. הצילומים מוארים ומעוטרים, ומאזכרים בתחושה ציורי איקונות וציורי אלטר כנסייתיים. הצילומים נלקחו כולם מאלבומים משפחתיים ישנים של האמנית: דמותה שלה כילדה, משפחתה הקרובה, הוריה, דודיה ובת דודתה. בעבודות אלה, אבו בכר משחררת אותן מן הרקע המקורי של הצילום - לעיתים נוף אירופאי של סטודיו לצילום, לעיתים ת.ז, וסביבם היא בונה נרטיב חדש, מבודדת את סביבת ילדותה, ומקיפה אותה באלמנטים ארכיטקטוניים, חלקם מאזכרים מסגדים, וחלקם כנסיות בהשפעה של הנוף אותו ספגה ב-5 השנים האחרונות בהן התגוררה בגרמניה, או כחזרה אל נוף ילדותה של אבו-בכר בעמק אותו חלקה עם שכניה היהודים. נופי ילדות של העמקים והכפרים השתולים בגבעות בהם היא משתמשת על מנת להדגיש את המתח שבין הזהויות והמרחבים ולנוע על הציר שבין הביוגרפי לפוליטי.

העבודות מורכבות מחומרי גלם כגון מלט ועץ לצד חפצים ביתיים, וילונות, פסלי קרמיקה אותם פיסלה האמנית בעצמה. אבו בכר נעה בין מזרח למערב הן מבחינת האמצעים הטכניים והן מבחינת נושא העבודה, יוצרת ממשק בין חפצים מסוגים שונים על ידי מיזוג חומרים מסורתיים לצד חדשים, בעלי ערך וזיכרון אותם היא מפקיעה ומעלה שאלות על האסתטיקה של תרבות, מגדר וקונפליקטים פוליטיים. גם הומור וסאטירה הם חלק בלתי נפרד מן העבודות, בשילוב של אמנות גבוהה אל מול אמנות שמיימית, ובין המד ארצי שורשי ומשפחתי.

העבודות מתכתבות עם הביוגרפיה האישית של אבו בכר, כמחווה להוריה שעבדו במשך שנים כתופרת וכשיפוצניק, מקצועות המסומנים בחברה הישראלית כמקצועות "צווארון כחול" בהם עוסקים בעיקר בני מיעוטים. מתוך רצון לבחון את הזיקה שלה עצמה למעמד הפועלים אל מול שדה האמנות, אבו בכר הופכת את הזיהוי בין האתניות למעמד למסמן תרבותי, המזוהה עם פריפריה חברתית וכלכלית.

נסרין אבו-בכר (נ. 1977, זלפה) חולקת את זמנה בין ישראל וגרמניה. היא בוגרת תואר ראשון מהמדרשה לאמנות בית ברל, וסיימה לימודי תואר שני ב Hochschule für Grafik und Buchkunst- בלייפציג, גרמניה ב-2021.