על ציפורים ואנשים ושבי תעתועים

עיר קטנה צומחת בחלל. מבני פרספקס שקופים ושקופים למחצה מצטברים לכדי רקמה אדריכלית עדינה. בתוכם וביניהם פזורות דמויות אנושיות, ציפורי דרור, ספרים, קוצים ושרידי ידע. כל אחד מן המרכיבים מתקיים כיחידה עצמאית, אך גם כחלק ממערכת קשרים סבוכה. יחד הם יוצרים מרחב שבו זיכרון, דמיון, ידע וחוויה נארגים זה בזה בניסיון להבין כיצד אפשר להמשיך להתקיים בעולם שסדריו התערערו.

התערוכה נוצרה לאחר אירועי ה- 7/10 מתוך חוויה של שבר, אובדן ואי־ודאות. במקום לבנות נרטיב סדור, היא מציעה רשת אסוציאטיבית של דימויים ורעיונות. הספרים המופיעים בה, ספרי מדע, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה וביניהם הספר "החשיבה" של הוצאת Lifeהאמנית לקחה מספריית קיבוץ בארי מספר ימים לפני שזו הוחרבה ומייצגים את המפעל האנושי המתמשך המבקש להעניק לעולם סדר, הסבר ומשמעות. אך לצד ההבטחה הגלומה בידע, הם חושפים גם את מגבלותיו: חלקם נושאים קוצים, אחרים הופכים לקנים או לקברים לציפורים. הידע, שנועד לשחרר, עשוי להפוך למבנה מגביל; מה שנחווה כאמת יציבה עלול להתגלות כארעי ושברירי.

ציפורי הדרור מופיעות במיצב שוב ושוב. הדרור, המלווה את האדם מאז ומעולם, הופכת כאן לדמות מפתח. היא נעה בין חופש לשבי, בין קרבה לאדם לבין זרות מוחלטת, בין היכולת לעוף לבין הכמיהה האנושית להתעלות מעל מגבלות הגוף והתודעה. דרך הדרורים בוחנת פישר כץ את היחסים בין האנושי לבין מה שמתקיים לצדו ומעבר לו, עולם חי שאינו כפוף לאותם מנגנוני זיכרון, היסטוריה ומשמעות.

הדמויות האנושיות הפזורות במיצב לכודות אף הן במצב ביניים. הן עסוקות בפעולות שונות, כאילו הן מנסות למצוא דרך התמצאות חדשה בתוך מציאות שהפכה בלתי מובנת. תנועתן מהדהדת את הרצון האנושי לחצות גבולות של זמן, מרחב ותפיסה, אך גם את ההכרה בכך שהבנה מלאה של העולם נותרת מחוץ להישג יד.

המעבר של התערוכה מגלריה בארי, שפועלת זמנית בבית רומנו בתל אביב לאחר אירועי השבעה באוקטובר, אל חלל גלריה סטודיו משלך, מוסיף רובד נוסף לקריאתה. דימויי החלונות, הסורגים והפתחים המופיעים בעבודות ממשיכים לשאת עמם את זיכרון המקום שבו הוצגה לראשונה, אך נטענים כעת במשמעויות חדשות ומתכתבים עם הארכיטקטורה של בית ליטבינובסקי. הם מסמנים בו־זמנית מבט החוצה ופנימה, חופש והגבלה, אפשרות ומחסום.

התערוכה כולה פועלת מתוך ההכרה במוגבלות האנושית, מגבלות הגוף, הידע, הזיכרון והראייה. אך דווקא מתוך הכרה זו היא מציעה אפשרות אחרת: לא של פתרון או שליטה, אלא של שהייה בתוך המורכבות. בין ציפורים, ספרים, קוצים ודמויות אנושיות נפרשת רשת עדינה של קשרים, המזכירה כי גם כאשר מבני המשמעות נסדקים, החיים ממשיכים להיארג מחדש בצורות בלתי צפויות.

מיטל מנור, אוצרת