עד הנה הרוח

רשימת מצאי
מים, זכוכית, עלי זהב דקיקים, פיסת שעווה, אבן קטנה, נייר שקוף, תפרחת לבנה של זרעי פרח תרמילים של שיבולת שועל, קליפת שום פתיל תכלת. אלו הם החומרים שנכנסו אל הגלריה – מצומצמים, מדודים, בהירים, קטנים, נחבאים – חומר על סף היעלמות, פואטיקה חזותית במשקל נוצה.

עד הנה
תערוכת היחידה הראשונה של שולמית עציון תובעת מאיתנו להתרכז ולחדד את דקויות המבט במפגש עם יצירתה, כי זוהי תערוכה חרישית, עדינה מאוד ואל-חומרית. האמנית קראה לתערוכתה "הרוח עד הנה", כמי שאוספת את עקבות עולמה הרוחני והיצירתי שנצברו עד כה ומגישה אותם בביטוייהם האמנותיים.

דימוי
במסכת "ברכות" (ח, ע"א) הגמרא דנה בסוגי מיתות שונים וקובעת כי הטובה ביותר היא מיתת נשיקה. לשם תיאורו אופיו הנעים של מוות מסוג זה נעשה שימוש בדימוי חושי ויפיפה – "כְּמִשְׁחַל בִּנִּיתָא מֵחֶלְבָּא", כלומר כמשיכת נימת שיער מתוך חלב. שולמית עציון ניחנת באותה יכולת של ניסוח פואטי אשר מגיד על עניינים גדולים בשפה מטפורית עשירה אך צנועה.

צופן
התערוכה הנוכחית היא מסמך אישי וחשוף, אך מוצפן. כל פרט ופרט בתערוכה הוא היגד מקודד, והאמנית מציגה אותם בפנינו בלי האפשרות לפענחם עד תום. כך למשל שני תרמילים של שיבולת שועל (אשר צפים על פני המים באחד ממכלי הזכוכית) הם תשובה לשאלה שנשאלה בכותרת יצירה קודמת של עציון משנת 2013 - "כמה ילדים יש לך?".

כיוון
פתיל התכלת התלוי בגלריה רומז כי לתערוכה ישנו כיוון – מעלה. לעתים ההתכוונות היא להתרוממות גבוהה אך פעמים רבות זו רק התנגדות לכוח הכבידה והמרתו במצב ציפה. "מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין?" שאל רבי מאיר במסכת סוטה (יז, א'), ודרש: "מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד“. והנה, תערוכתה הדקיקה של עציון מלאת מים, מתעלה מעלה, ונמזגת תועפות רוח.