מעשה מחט

אנה רות פקטורוביץ, נולדה ב־1970, בתקופת המשטר הקומוניסטי, בעיר רוסטוב על הדון (Rostov-on-Don) שבדרום מערב רוסיה. בנערותה התקרבה פקטורוביץ לדת בעקבות מפגש עם נציגי חב"ד בקהילה היהודית בעירה, ב־1992 עלתה לארץ, ובהמשך קבעה את מושבה יחד עם משפחתה במושב החרדי־חקלאי יסודות. עוד ברוסיה סיימה פקטורוביץ את לימודי התואר השני שלה בבלשנות, והיא שולטת היטב בשפת אימה ובתרבות הרוסית. ההגירה ארצה והמפגש עם שפה ותרבות אחרות וזרות היו מטלטלות עבורה.

בתערוכה מעשה מחט עוסקת פקטורוביץ בשאלות שהעסיקו אמנים מראשית תולדות האמנות הישראלית: הגירה, חוויית ההיקרעות והניתוק משפת האם ומתרבות המקור והחוויה של אובדן זהות, וכן בשבר הפוקד את החברה הישראלית. כילדה שגדלה בברית המועצות בצל המלחמה הקרה, חלמה פקטורוביץ על שלום עולמי, כיום היא מסתפקת לדבריה בכך "שיהיה שלום בתוך העם שלנו". מעשה המחט נעוץ אפוא במשאלה לרקום ולאחות את הקרעים שנפערו בין חלקי העם.

בעבודות קודמות, שנעשו במדיום הזכוכית ובשילובה עם רקמה וטקסטיל, עסקה פקטרוביץ בסוגיות של זיכרון, העברה בין־דורית והגירה. מעשה המחט, העשויה זכוכית, תחת ידיה של פקטורוביץ הוא חלומי וקסום. המחשבה למראה עבודותיה נודדת למחוזות של זמן אחר, זמן מעשה רקמה דימיוני, מעשה דומסטי הנעשה לעת ערב ליד האח המחממת את הבית בשעה שילדים רכים מתרוצצים סביב האם המבקשת לגדל ולרקום יחד את בני ביתה למשפחה מלוכדת ומקודשת, כמו בציווי שהטיל משה על בצלאל בן אורי ואהליאב בן אחיסמך: "ואֶת הָאַבְנֵט שֵׁשׁ מָשְׁזָר וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי מַעֲשֵׂה רֹקֵם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה" (שמות לט: כט). מחטי הזכוכית המונחות במרכז החלל כעצים במדורה על מעין מזבח עגול ואלו התלויות מן התקרה כטיפות מים מגלמות עדינות ופגיעות ובה בעת כוח פלאי לתקן, לחבר ולאחד.

- גבי המבורג-פימה