לוח חומרים

צילום: דנה אריאלי | מילים ואוצרות: תמר לב-און

לוח חומרים הוא מפתח לקריאה אסתטית של מקום. פירוק המרכיבים החומריים שלו מאפשר למפות את המקום כסדרה של צבעים (בז', אפור, חום כתמתם, חום כהה), כסקאלה של תכונות חומר (מדרג עולה מרוך לקושי, למשל), אבל גם כרצף של משמעויות.

המראות, המרקמים והריחות בתצלומים של דנה אריאלי לוקחים אותנו לרגעים בזמן, לנקודות על הגלובוס. ליקטתי אותם מתוך מאות פריימים שצילמה לאורך עשרות שנים ברחבי העולם כחלק מסדרות נפרדות; הם חושפים מקטעים מהסיפור שלה ובה בעת נקראים דרך הסיפורים של המבקרים ודרך אגדות שכתבתי.

את מי אירח פנחס ליטבינובסקי מול האח הבוערת והלבנים הכתומות? הקיר המרכזי, המחופה בחומר לא ישראלי במובהק, פונה כעת למצודה כתומת הלבנים בשפנדאו – פרבר של ברלין. דנה צילמה את המצודה הכתומה כבת דמותו של בית הכלא העירוני שכבר אינו
קיים. נהג המונית שהסיע אותה לשם עבד בו בעברו כסוהר.

בין שני קירות הגלריה הנגדיים המייצגים פנים וחוץ, ישראל וגרמניה, מצטבר משקל. גם המדף שזולג לפנים החדר מתקשה לשאת אותו. הזמן עומד, ואנחנו ממתינים עם דנה במטה המפלגה הקומוניסטית הנטוש בנובה הוטה שבפולין. אלה הפנים, החלק הציבורי בחזית המבנה (אולי היה זה מפעל לבנים כתומות?). זה אינו מוזיאון. זה המטה, כורסאות העור איכותיות כל כך שפגעי הזמן אינם ניכרים בהן כלל. הן מסודרות בגריד מדויק סביב שולחן דמיוני.

במוזיאון השטאזי בברלין עומדים שני כיסאות דומים מאוד. זהו שחזור של חדר חקירות, אבל הכיסאות מוצבים בהעמדה רכה, כמו בטיפול. אם יקומו היושבים על הכיסאות (המטפל והמטופל, החוקר והנחקר) ויסיטו את הווילון שמולם, הם יוכלו להגיע לנקודות אחרות בחלל ובזמן. נדמה שזו תפאורה שמאחורי הקלעים שלה יש מטבחון מתקופה רחוקה ומיבשת אחרת.

דנה מביטה החוצה מבעד לחלון אל האור החורפי של גבעת רם. לפניה רחבת הכניסה לספרייה, עצים ובריכת נוי. אם תסתובב אחורה, יצוצו במרחב מדפים ועליהם פוחלצים, אוסף גרשם שלום. בבניין אקולוגיה-אבולוציה-התנהגות צבי מביט ימינה. תנין שאיבד את הלסת העליונה שלו מספר על עצמו ועל בעליו, י' אהרוני, הזואולוג העברי הראשון.

חלק מהפוחלצים קפאו והפכו לעץ. ציפורי עץ מעטרות את הקירות הלבנים, נשאבות לעבר קירות העץ שסביב האח. גם התנין מחזיק מעמד לאחר שכמעט נשאב למנהרת הבטון. משמאלם הבטון דווקא מגן על העץ, שבלעדיו אולי היה קל משקל אבל מת.

גם אסף הצעיר מגן עלינו. הוא משוטט במחוזות דמיוניים שאליהם שלחו אותו הקוביות שהטיל ושם נלחם במפלצות ובשכחה. דמותו במשחק היא דמות השומר – הוא שומר על הזיכרונות של כל הנוכחים בחדר. הוא מושיט יד קטנה לאימו, דנה, ויחד הם מטפסים בשביל המוביל מביתם לחדר שבו אנחנו עומדים יחד כעת.