הספריה

התערוכה "הספרייה" מתחקה אחר מספר נרטיבים מקבילים. הילה לביב ומורן שוב רובשוב עוסקות בסיפור בית משפחת סלמן, בו ממוקמת גלריה "סטודיו משלך", ובאמן פנחס ליטבינובסקי, על שמו נקרא הבית כיום. באמצעות סיפורים אלה, מעלות האמניות שאלות לגבי האופן בו מסופרים סיפורים, זהות המספר, מקומו של נרטיב משותף ומקומי, ועל האופן בו מוזיאוני מורשת ובתים היסטוריים מעצבים תודעה, באותה העוצמה שהיעדרם מוחק מן התודעה.
שני בתים אבודים - הילה לביב עוסקת בתערוכה בזיכרון אישי, משפחתי ותרבותי. בעבודה ״שנת הדֹּב״ היא בונה מחדש את שאבד באמצעות מעשה פירוק של חדר הספרייה בבית החורף של משפחת סבתהּ בהמבורג והרכבתו על בית ליטבינובסקי. חדר הספרייה, עם אח ושטיח של דֹּב למראשותיו, היה שייך לפריץ ורבורג, אבי סבתהּ של לביב, שרלוטה אסתר (נוני) ורבורג שלמון. "בית אבוד" הוא מונח המשמש לתיאור בתים שנעזבו באופן לא רצוני אך לא ניתן לאשר את הבעלות עליהם מבחינה משפטית, כפי שקרה עם בית החורף של משפחת ורבורג. לביב מעולם לא ביקרה בבית החורף האבוד והיא זוכרת אותו מסיפורים וצילומים.
כשלביב פונה לעבוד בגלריה שנמצאת בסלון עם אח, בבית ליטבינובסקי, שהיה בית משפחת סלמן, היא רואה בבואה של חדר הספרייה של פריץ מזכרון שאינו הזיכרון שלה אבל דבק בה. היא יוצרת מעשה הרכבה, נעה בין שני בתים, שני סיפורים, מתכתבת עם נוכחים נפקדים.
ספרים נטושים - מורן שוב רובשוב חוזרת בעבודותיה שוב ושוב אל ספרים נטושים אותם היא מוצאת בפינות רחוב או בשווקי פשפשים. היא חוקרת אותם בעין אוהבת ומתערבת בהם באופן פיזי המושפע מן החפץ, הספר, הנייר, הצבעוניות, העימוד, הדימויים, העובי, הגיל, הכריכה, והמילים שמופיעות בו. התערבויות אלה היא מצלמת וקוראת לסדרת התצלומים "טבע פועם" בפרפראזה על "טבע דומם". שוב רובשוב מגיבה בתערוכה לסיפורו העגום של הצייר פנחס ליטבינובסקי, אמן ידוע שנפטר, נשכח ועבודותיו מושמדות בשנים האחרונות על ידי נכדו למרבה הצער. היא מתייחסת למעשה זה של מחיקה והשמדה באמצעות סדרת פעולות של התערבויות בקטלוגים מתערוכת היחיד של ליטבינובסקי, שליווה תערוכה לסיכום 30 שנות יצירה והוצגה בביתן הלנה רובינשטיין מוזאון תל אביב (1960).