ברוטו

ללא דבר הקדמה, נפנה את מבטינו אל היצירה "טרה" של חמוטל בר כהן, אשר נרמזת כבר בכותרת התערוכה. לפנינו קופסת קרטון סתמית של מחלבת "טרה," קופסה שהאמנית מצאה ברחוב, אספה וביצעה בה פעולות שחזור, תיקון ורַ פָּ אוּת (המילה העברית לרסטורציה,) עד כדי החזרתה למצב נקי ומחודש. "טרה," תרתי משמע: גם שם המחלבה המופיע על הקרטון, וגם האריזה עצמה במשוואת משקל הברוטו (נטו+טרה) של מוצר או חפץ. המודל של ברוטו, נטו וטרה מכיל את הרעיון בדבר היתכנות ההפרדה שבין רכיב עיקרי לרכיב תפל, בין מהות לריקנות, וכן גם את השיפוט הנלווה בין מה שנתפס בעל ערך ומה שמוגדר כעודפות. בתוך כך אפשר לתהות כי אם האובייקט, לרבות האובייקט האמנותי, הוא ברוטו אזי הרוח עשויה להיות נטו; אם החומר הוא ברוטו אזי הרעיון עשוי להיות נטו; אם החפץ המלוכלך או הפגום הוא ברוטו אז אולי החפץ השלם או המושלם הוא נטו. "טרה" שלפנינו, קופסתה של בר כהן, כבר אינה בגדר אריזה של חפץ אחר כי אם חפץ העומד לעצמו. "טרה" הוא אובייקט אמנותי, חפץ נטו אשר עבר בחירה, ריפוי וניקוי ( - netto נקי באיטלקית,) וכן חפץ ברוטו אשר מחזיק לצד חומריותו גם שם, תוכן, רעיון, תרבות. חומרי יצירתה של חמוטל בר כהן היו בעצם בדרכם להיזרק אל פח האשפה (או אל סל המיחזור) בטרם הפכו ליצירות של ממש ונאספו לכדי תערוכה. חומרי הגלם מהן נוצרו העבודות שלפנינו הם אריזת קרטון מלוכלכת, תיונים משומשים וגלילי נייר טואלט. בר כהן היא כאמור אמנית-רפאית (רסטורטורית) וכך גם דרכי עבודתה: תחילתה של הפעולה האמנותית היא בבחירת החפץ, בדרך כלל חפץ סתמי; המשכה בטיפול חומרי, עבודת רפאות או פעולה עמלנית כזו או אחרת. כאן גם ראוי להתעכב על מאפיין נוסף הקשור לשלב זה - יחס של הפקעה. בר כהן נוטלת לידיה דבר שימושי והופכת אותו לבלתי שמיש. חפץ לשם שמים ולא לשם שימוש; סיומה של הפעולה האמנותית בהכשרת האובייקט, כלומר חתימתו, הפיכתו ליצירת אמנות והכנסתו להקשר התצוגה. התערוכה "ברוטו" של חמוטל בר כהן היא תצוגה צנועה, פוסט מינימליסטית בהקשר של מסורת הפיסול המקומי, קרה מבחינת סוג העבודה הקפדני וחמה מבחינת סוג החומרים ותוכנם. זו גם תערוכה מלאת חמלה ויחס אנושי כלפי חפצים המשרתים את אורחותינו, גופנו, ואף נשמתנו.