אחרי שהלכנו

עשבים שוטים מלווים את עיני הצופה בעת הכניסה לחלל התצוגה, צומחים מן הקירות במאונך ובמאוזן, מטפסים על האח. צמחי אגבה לצד עלווה, הדפסי אקווטינטה לצד תצלומים של בית לא מזוהה שנדמה שנשכח.
עינת אמיר ואביטל כנעני מספרות סיפור שמותח קו בין מבנה בפינלנד לבין ירושלים, המקום שבו הוא מוצג עתה, ויחד משרטטות את הדרכים העדינות שבהן הטבע משתלט על מרחבים שהאדם נטש. העשבים השוטים מחברים בין העבודות ובה בעת הם מטאפורה למצב הקיומי ולמצב הפוליטי במדינה. האם עשבים יכולים לערער יסודות של בניין?
"עשבים שוטים" הוא חלק ממיצב שתוכנן במיוחד לחלל הגלריה. את חומרי הגלם ליקטה אמיר בשיטוטים במבנים שהיו בעבר מרכזיים ומאז ננטשו הזמן והטבע הטביעו בהם סימנים. המבנה הארכיטקטוני הייחודי של האח בחלל התצוגה הזכיר לאמנית צילום שצילמה במתחם שנלר שהוקם בירושלים ב-1860. מפעל חינוכי מפואר זה, שהיה בראשיתו בית יתומים נוצרי, עבר במרוצת השנים גלגולים שונים – מתחם של הצבא הבריטי, ומאוחר יותר מחנה של ההגנה ושל צה"ל. הצמחייה צולמה במבנים נטושים בערד. האגבה היא צמח מדברי. היא אופיינית מאוד לאזור הנגב והערבה, אבל ניתן למצוא אותה גם באזורים אורבניים בירושלים וסביבתה. אמיר משתמשת בצילומים כחומרי גלם, ומנסה להחיות את המבנים ואת הצמחייה בחלל של בית ליטבינובסקי. את המיצב משלימה עבודת הווידיאו שצולמה בפינלנד בעת שהות אמן במבנה נטוש שהוסב לבית אמנים.
עבודות התחריט של אביטל כנעני ממשיכות את גוף עבודתה בשנים האחרונות. עבודותיה, הפועלות במתח שבין דו-ממד לתלת-ממד, ניצבות, שוכבות ותלויות באוויר, וכגוף מרובה איברים נעות כדבוקה שהפרגמנטליות שלה פועלת כערך המבקש לפרק את המונוליטי. עבודותיה העדינות של כנעני מגיבות למיצב של אמיר ומתכתבות עימו. הן צומחות מתוך הקיר, ממשיכות את התנועה של הווידיאו, ומכילות בתוכן זיכרון פיסולי.
עינת אמיר ואביטל כנעני יוצרות תערוכה זוגית שיוצרת סביבה. הן מספרות סיפור על בית נטוש, על טבע ועל צמיחה מחדש. באמצעות שני גופי עבודה המורכבים מעבודות תחריט, ממיצב, מצילום ומווידיאו הן נעות בין צמיחה לקריסה ובין זיכרון לשכחה, ומתכתבות עם ההיסטוריה של בית ליטבינובסקי שעמד נטוש שלושים ושבע שנים עד שזכה לתחייה.