אדמה רטובה

בתערוכה "אדמה רטובה" מתעמקת דועא בְּסיס במערכת היחסים הסבוכה שבין שורשיה המקומיים, התרבותיים והמסורתיים ובין הקולות הפנימיים המבקשים ביטוי וחירות. האדמה, הן כחומר והן כמטפורה, היא יסוד קיומי, מְקרקֵע, כוח חיים ראשוני, רִחמי ולעיתים רווי ובוצי, מכביד על התנועה; היא נושאת את זיכרון העבר לצד פוטנציאל של צמיחה, היא ההתחלה והיא הסוף.
באמצעות רישום, כוריאוגרפיה, תנועה, וידאו ועבודה בחימר בְּסיס בוחנת את גבולות הגוף והנפש בצעד החוצה אל מעבר למוכר. בציורים שבתערוכה מופיעים דיוקנאות של נשות המשפחה בלי היררכיה ברורה. דמויות נשיות מגיחות מתוך שדות כתמים המכסים ומגלים, נבנים ונעלמים, ונמוגות אל תוכם. לעיתים הן מופיעות כנגטיב, לעיתים מישירות מבט, תמיד כחלק ממארג נשים קהילתי וסולידרי. מנגד, פסלי ראשי הנשים שעליהם צורת איבר המין הנשי מנכיחים התמודדות ישירה עם המיניות הנשית וחתירה תחת המסורת השמרנית.

הפסל "סדקי טהרה" עשוי חימר גולמי לא שרוף, ובתוכו זרעי ציפורן, סמל חומרי ורוחני המשמש בטקסי טהרה נשיים בתרבות הדרוזית. הציפורן מופיע גם בעבודת הווידאו "קשרי חוט", המוצגת בחלל הסמוך, בתיעוד של טקס טהרה נשי לפני החתונה. בעבודה זו האמנית פועלת לצד אחיותיה בנוף ילדותן בבדיקה עדינה של הקשר הרגשי והפיזי בין גופן ובין המרחב והאדמה ולצד אמהּ, שתופרת בבד לבן, אולי בציפייה שקטה לעתיד. בפריים אחר היא נושאת על גבה כַּדֵּי חימר שלא סיימה את יצירתם, מנסה להתייצב תחת עולו של המשא הכבד, תחת עולו של העבר, של הבית. ובהמשך העבודה ידיים גבריות בוצעות רימון, המכתים באדמומיותו את המצע הלבן, שכמו זולג ומופיע גם בחלל התערוכה. בסיס מציבה את מעשה האמנות לצד פעולת החיים, הנעה בין קרקע יציבה לסדקים הנפערים בתוכה.

הצבע האדום, שלאחרונה החל להופיע ביצירתה, מחלחל כיסוד חי, מושך ומטריד כאחד: סמן לדם, חיים, מיניות ותשוקה. הוא שזור בעדינות בעבודות ומסמן תפר בין שבר לחיבור, בין זיכרון אישי לטקס קולקטיבי.
מתוך כתמים דחוסים עולים עצים ושורשים חשופים הצפים במרווח מעל האדמה – בין רצון להיאחז בקרקע, להכות שורש ולהיטמע, ובין תשוקה לצמיחה חדשה. הכתמים הם אבני בניין בהרבה מעבודותיה בתערוכה, לעיתים מופיעים ביניהם "איים לבנים" מוקפים רקמה אדומה כמעט עלומה כתהום, כסוד, כשתיקה. התערוכה נולדה מתוך חקירה אינטימית של רגשות, מתוך חיפושה העיקש של האמנית אחר שייכות למקום ולקהילה ומתוך התבוננות בדרך הנפקחת לפניה.